אני תקווה אלון,
אני חולה במחלת פרקינסון מזה שנים רבות, וחיה את חיי בכפר הגמלאים "משען נווה אפעל".
בין יתר הרעות שיצרה המחלה נוצרה בגבי עיוות בעמוד השדרה וגבנונית, ובאופן קבוע הגו שלי נוטה בכפיפה קדימה.
ההליכה שלי מתנדנדת ופוגעת ביציבות ובשיווי המשקל שלי באופן משמעותי, עד כדי כך שאני נופלת לעיתים קרובות.
כאשר אחת החברות בכפר המליצה בחום על חוג ההליכה עם מקלות ולא ויתרה לי, החלטתי לבדוק במה מדובר ….
בתחילה התקשיתי ללכת עם המקלות מאחר וזו הייתה תנועה לגמרי חדשה ואף מוזרה לי, והתאום בין הגפיים הצריך אימון נוסף.
עם חלוף החודשים התחלתי לראות שהגב שלי מתחיל להתיישר, כמובן שהגבנונית נשארה, אבל התחלתי לתקן את ההליכה והיציבה בזכות המקלות אשר "מזכירים לי ומאלצים" אותי להתיישר.
ברור שהמחלה ממשיכה להגביל את גופי, אבל המקלות הם אחת מהדרכים החשובות והיעילה שביניהן, שגיליתי שמאפשרת להתמודד עם שיווי המשקל שנפגע מאד והשליטה בתנועת הגפיים.
ההליכה עם המקלות יותר מכל התעמלות אחרת עוזרת להתמודד עם העיוות ביציבה שלי הן בעמידה ובעיקר בהליכה.
אני צועדת מזה 6 חודשים בתדירות של פעם בשבוע וישנן תוצאות ברורות, אני יודעת שהליכה שיטתית יום יום הייתה מחוללת מפנה מאד משמעותי ביכולתי, אך הבושה ללכת עם המקלות לבד מונעת ממני להשיג זאת, וחבל לי על כך !
אני חיה בציפייה לרגע שאתגבר על הבושה ואפיק את כל מה שניתן מההליכה עם המקלות.
